יש להצטייד בסבלנות, מערכת סטריאו משובחת וכוס יין.

תאריך פרסום: Apr 23, 2013 3:6:45 PM

יש לי בעיה גדולה שלצערי בשנים האחרונות אני חווה איבוד זיכרון וזה מגיע עד לכדי שאיני זוכר תקופות גדולות מאוד של ילדותי אלא רק הבזקי זיכרונות קטנים אשר לרוב מורכבים מתמונות ספציפיות.

יש שיראו בכך חלק מהחיים אבל כנראה שאני חווה את משבר גיל ה 40 לפני זמנו ולכן עדיין לא השלמתי עם המצב.

המפליא הוא שבכל הקשור לתחום עיסוקי שאני אוהב ובייחוד בכל הקשור ל"סאונד" אני זוכר לקוחות לא על פי שמותם/ מראם, אלא ע"י חלקי המערכת של כל אחד, מספיק שלקוח יזכיר רק 2 חלקים מהמערכת סטריאו שלו ואני יודע את כל ההיסטוריה שלו עד לפרטי פרטים.

יש שטענו שהמוח שלי מסנן ואוגר מידע חשוב לזמינות הקרובה אך אני חולק עליהם היות ואני זוכר בצורה מדהימה גם קולות של לקוחות ולקוחות של 20 שנים על פרטי פרטים כך שאיני מאמין שאיני מעוניין לזכור את ילדותי/ ילדות ילדיי.

מאידך יש לי חבר לקוח שהוא גם פסיכולוג שטוען שעברתי איזו טראומה שכנראה גרמה למוחי להפעיל מחיקת זיכרון והדבר ידוע לרפואה, ופעולת המחיקה אינה סלקטיבית רק שהעניין הוא שאיני יודע לאיזה מקרא לשייך את האחריות לכך וגם ואם אעשה זאת זה לא מה שיחזיר לי את הזיכרון, מה גם שאם המוח שלי החליט לאבד מידע בגלל מקרא כל שהוא אז מן הסתם הייתה לו סיבה טובה לעשות כן וכל פעולה וההשלכות שלה.

בכל אופן כנראה שבעקבות הדפיקה בזיכרון יצא שבמשך שנים אני שומע ואוגר כמויות של מוסיקה וכמעט שלא מסוגל לקשר אותה שזה אומר שאין לי שום קיטלוג של מי ומה אני שומע, לא מבחינת המבצעים ולא שמות הקטעים, ממש כלום.

ולמה אני מספר זאת?

לפני כשנתיים צרבתי במהירות דיסק עבור הרכב שיהיה לי מה להאזין בדרך ללקוח,

האיכות הייתה רחמנא ליצלן בפורמט MP3 ובקצב מזעזע של kbps256 ולכן לאחר הצריבה מחקתי את האלבום.

אמה, מה? עקב חוסר זיכרון... לא היה לי מושג מה צרבתי ושל מי זה וגם לא כתבתי עליו דבר.

מה שכן זכרתי בשעת לילה מאוחרת בדרך חזרה זה שכשמעט ונרדמתי על ההגה ועצרתי להתרעננות {בזמני חורף חימום ברכב זו סכנת מוות} ומרוב שנבהלתי מה"חוויה" אף על פי שהיה זה חורף קר, הרטבתי את הראש במים וחזרתי לרכב, כיביתי את החימום ופתחתי את החלונות והמשכתי בנסיעה קרה מאוד אך ערנית {עדיף לקפוא מאשר למות, לא?}.

בכל אופן נזכרתי באותו הדיסק שצרבתי מוקדם יותר ושמתי אותו להאזנה

רוב האומנים חוטאים בניסיונות לקלוע למגוון טעמים ולא משמרים את אותו הגוון והמקצבים באותו האלבום ולכן יש הרבה שירים של אומנים שממש קשה להתחבר אליהם בייחוד כאילו בתחילת דרכם שאתה לא שומע ממש את האומן אלא את המפיק/ הסוכן...

הקול שבקע היה כל כך עצוב, איטי וכבד אבל קטיפתי ומלטף, חמים אך מתוזמן ומתוקצב ומה שעוד יותר מדהים היה שלמרות שאילו מרכיבים של כישלון בטוח, העיבוד לא היה קיצ'י/ נמרח, וכך יצא ממש במקרא שהאזנתי לו מההתחלה עד לסוף

{שזה בכלל נדיר מאוד אצלי (הפרעות קשב וריכוז?)}

הנסיעה עוברת טוב כשיש מוסיקה טובה ולאחר שהגעתי לביתי והחוויה של כמעט תאונה הדהדה בי והדיסק... פרח מזיכרוני.

יש לי ברכב תיקיה ישנה וגדולה של דיסקים והנה השבוע שוב בשליפה לקחתי דיסק שאין עליו אזכור כל שהוא,

ו... כן זה קרה, {הסיבה לפוסט} זה תפס אותי אני מאוהב!

אבל מכוון שאיני שומר מידע/ כותב על הדיסק לא ידעתי מי האומן והייתי טרוד מס' ימים בעניין מבלי יכולת לדעת איך אני מצליח לאסוף יותר מידע על הזמר והמבצע המוכשר שכבש אותי שוב.

מרוב שהדיסק היה ישן וללא אחזקה נאותה הוא היה שרוט וקפץ בכמה מקומות

לרגע חלפה במחי מחשבה לצרוב אותו שוב ואז נזכרתי שיש דיסקים שכל המידע של הקובץ נשמר עליהם

אז הכנסתי למחשב והתוכנה זיהתה את השירים ודרכם זיהיתי את המבצע...

Damien Rice

דמיאן רייס

מי שמכיר אני בטוח שיסכים עם ההתרשמות שכתבתי לעיל,

ומי שאינו יודע מי הוא אז מומלץ מאוד להאזין לו ממערכת סטריאו איכותית בשעות הלילה השקטות, האומן הזה מהפנט...